התפתחות מערכת העיכול אצל תינוקות

מערכת העיכול שונה מכל שאר המערכות בגוף האדם הן מבחינת אורכה ותפקודה. צינור העיכול הוא למעשה צינור ארוך המתחיל בפה, ממשיך בושט והקיבה, עובר דרך המעי הדק והגס ומסתיים בפי הטבעת. אורכו של הצינור מתחילתו ועד סופו כ- 7 מטר בממוצע. איברים נוספים השייכים למערכת העיכול הינם הכבד והלבלב אשר מסייעים בתהליך פירוק המזון וספיגתו לזרם הדם. מערכת העיכול מתחילה להתפתח החל מהשבוע ה- 4 להריון ומשם ממשיכה במשך כל ההריון הן באורך והן בתפקוד המערכת. לקראת סוף ההריון המעי הדק, בחלקו הפנימי, מתאפיין במבנה של סיסים עדינים וארוכים ובינהם שקעים עמוקים ( המגדילים את שטח הפנים של המעי ) ובכך מסייעים בספיגת המזון לאורכו של המעי הדק. מבנה זה של סיסים ושקעים נשמר לאורך כל החיים בצורתו הבסיסית אך יש התחדשות של התאים במשך כל יום במהלך חיינו. המעי הגס בשונה מהמעי הדק, לקראת סוף ההריון, מתאפיין ברירית שטוחה ללא סיסים בהתאם לתפקידו לספיגת מים בלבד  מהצואה.
תהליך ספיגת המזון הינו תהליך מורכב ועשוי ממספר שלבים. ראשית פירוק מכני של המזון עי לעיסה בחלל הפה ובהמשך המעבר דרך הושט לקיבה שם ממשיך תהליך הפירוק למזון רך ודייסתי יותר. כבר בשלבים ראשונים אלו מתחיל במקביל גם פירוק אנזימתי של המזון עי אנזימי פירוק הנמצאים בחלל הפה ובקיבה. את המשך המסע במעי הדק עובר המזון שהוא כבר בצורתו הנוזלית ( לאחר שעבר פירוק מכני והודות לנוזלים הרבים המופרשים לחלל המעי ) ביתר קלות לאורך המעי. במעבר זה, המזון עובר פירוק עי אנזימי עיכול המופרשים מהלבלב, עי חומצות המרה המופרשות ממערכת הכבד והמרה ועי אנזימי עיכול הצמודים לדופן המעי. בזכות תהליכים אלו המזון מתפרק לאבני יסוד קטנות של קבוצות המזון הידועות כפחמימות, חלבונים ושומנים. רק בשלב זה של פירוק לאותם אבני יסוד המעי הדק יכול לספוג את המולקולות הללו לתוך התאים ומשם לזרם בדם בדרכם לכבד לסינון ראשוני ומאגר.
תהליך זה של פירוק מכני, פירוק אנזימתי וספיגה נמשך כ- 2-4 שעות בממוצע ויכול להתבצע ביום ובלילה.
מבחינת מבנה אנטומי, מערכת העיכול בתינוק נולד הינה מערכת עיכול מלאה ושלמה, אך מבחינת תפקוד יש תהליך של התפתחות לאורך הימים , השבועות והחודשים הראשונים לחיים.
לדוגמא אנזימי לבלב המפרקים פחמימות (עמילאז מפרק עמילן שהוא פחמימה מורכבת). אניזמים אלו אינם קיימים בכמות סבירה בימים הראשונים לאחר הלידה ורמתם עולה לכמות נורמלית  רק בהמשך החיים. הגוף במטרה לאפשר ספיגה מקסימלית גם של פחמימות מסוג זה מפתח אפשרות שגם באתרים שונים כגון בלוטות הרוק בפה יופרשו אנזימים אלו עד להבשלת הלבלב בהמשך החיים ובכך מאפשרים פירוק של הפחמימה מבלי שיגרמו תופעות של אי ספיקת מזון, תסיסת חיידקים ואי נוחות.  בדרך זו ניתן לאכול פחמימות מסוג עמילן החל מגיל חודש לחיים.  
לסיכום, מערכת העיכול מתחילה להתפתח בתחילתו של ההריון ומגיעה כמעט לתפקוד מלא בסיומו. לאחר הלידה, ובכל יום לאורך חיינו, ממשיך תהליך זה של התחדשות של מערכת העיכול.