מסגרת חדשה? כך תכינו את הילדים (וגם את עצמכם...)

אחד המשפטים המשמעותיים ביותר שנתקלתי בהם מאז שהפכתי לאמא הוא: 'תפקיד האם הוא להיות שם כדי להיעזב' (משפט שלדבריה של ארנה פורמן, פסיכואנליטיקאית אוסטרית-אמריקאית, נאמר לה במקור על ידי אנה פרויד. נו כן, הבת של). בהתחלה הוא נשמע תמוה אך ככל שמתעכבים עליו מבינים שהוא תופס באופן די מדויק את המהות של ההורות.

אז מהי מהות ההורות בעיני?

לגדל ילדים שיכולים להתנהל בעולם בביטחון ובעצמאות; ילדים סקרנים, חוקרים, מתנסים, מתמודדים ובטוחים בעצמם. איך עושים את זה וכיצד זה קשור לפרידה ביום הראשון (השני, השלישי, והרביעי...) לגן או לבית הספר?
עד כמה שהפרידה קשה לנו, כך היא גם קשה לילדינו. הם, בדיוק כמונו, חוששים מהלא-נודע: האם יהיה להם כיף? כיצד יסתדרו? האם יאהבו אותם? האם יצליחו?
אין לנו דרך להבטיח להם שיהיה קל אבל אם נזכור שהפרידה היא לטובתם והתפקיד שלנו הוא לעזור להם לצלוח אותה ולהטמיע בהם את הביטחון ביכולת שלהם להסתדר לבד, עשינו את שלנו.
איך? אז ככה:

ילדים מאוד רגישים למסרים מהמבוגרים המשמעותיים בחיים שלהם. חשוב מאד שהם ירגישו שאנחנו סומכים על היכולת שלהם להסתדר ושנשדר להם בטחון. אם נשדר חרדה ולחץ, הם יקלטו אותם ולכן אם אנחנו בחרדה חשוב שנעבוד על זה ונפחית אותה: נברר עוד פרטים על הגן והגננת, נחפש מידע על התמודדות עם מעברים בגילאים הצעירים, נבקש תמיכה עבורנו ממבוגרים משמעותיים בחיים שלנו וכדומה.

נעזור להם לבנות ציפיות מציאותיות ממה שצפוי להם

נמנע מסיפורים על חוויה מדהימה שהולכת להיות להם. האכזבה, אם וכאשר הדבר לא יהיה כך, תהיה כואבת. נשתדל לתאר חוויה מאוזנת ומציאותית שתאפשר להם להרגיש בסדר גם אם לא יהיה להם קל. למשל;  וודאי תכיר חברים חדשים, תשחק הרבה, תלמד דברים שלא ידעת אבל יכול להיות שיהיה קצת קשה בהתחלה, שתפחד או תהיה עצוב, וזה בסדר - להרבה ילדים קשה אבל זה ישתפר עם הזמן.

נפחית עד כמה שאפשר את אי-הוודאות

זמן קצר לפני החזרה/הכניסה למסגרת, נכין את הילדים למה שצפוי להם. אם חוזרים לגן מוכר, נזכיר את החברים והצוות, נראה תמונות או סרטונים, אם אפשר ניפגש עם חבר מהגן. אם זה גן חדש - אפשר ללכת לטייל באזור, ליזום הכרות מוקדמת עם ילדים והורים נוספים שמתחילים את אותו הגן, נעבור על הלו"ז הצפוי, נכין ספר תמונות של כל הדברים שצפויים להיות בגן/ בכיתה א'.

מומלץ להחליט מראש על טקס פרידה קצר בבוקר, למשל;  נתלה יחד את התיק שלך ואז אתן לך חיבוק ונשיקה ואני אעזוב. טקס קבוע עוזר להפחית את אי-הוודאות ותורם לתחושת השליטה והביטחון של הילד.

נעבוד בשיתוף פעולה עם הגננת/מחנכת

יש לה ניסיון רב בהתמודדות עם פרידות והיא, בסופו של דבר, תהיה הדמות שתהיה שם להרגיע ולעזור לילד.ה אז חשוב לאפשר לה להיות חלק מהתהליך.

ועדיין, גם אם עשיתם הכל נכון, כנראה שהילד.ה י.תבכה וזה בסדר

נסו להיזכר ביום הראשון בעבודה אחרי חופשה שממש ממש נהניתם בה, בטוח שגם אתם רציתם לבכות. במקרה של בכי הגיבו באופן אמפתי וקצר, כמו למשל; 'אני רואה שקשה לך אבל אני יודעת שעוד מעט יהיה לך יותר קל', תזכירו להם שתחזרו לקחת אותם אחרי שהם ישחקו, יאכלו וישנו ותעזבו בביטחון. ככל שהפרידה מתארכת, ככה היא יותר קשה לשניכם. 

לסיכום, תאמינו ביכולת שלכם לעזוב אותם ובעיקר ביכולת שלהם להתמודד.

בהצלחה! שנה מוצלחת לכם ולכל הקטנטנים!